Shallow

לנתח פגית. לא לנשום מרוב חרדה.

לבוא היום בבוקר ולראות אותה נינוחה וחיונית, ולחייך בלב.

לנתח ילד בן חמש, להרגיש את הדופק מטפס כשזה רגע בניתוח כשאני אובדת עצות ואני הכי בכירה בחדר, ואין אף אחד שיכול לעזור לי.

לראות אותו יום אחרי כשהוא רגוע, ולהרגיש את הדופק חוזר לרגיל שלו.

לנתח תינוק בן חודש, כשמשהו לא מסתדר בניתוח, ואז אחרי כמה רגעים של לחץ הכל נהיה פשוט, ועדיין קצת רועד לי הקול.

לבקר אותו אחר כך כשהוא עם המוצץ

ולדבר עם האמא בקול רגוע ויציב.

אני במים העמוקים, מתנפצת על פני השטח, כבר לא במים הרדודים, אני רחוקה מהרדודים עכשיו.