דלקת התוספתן היא אחד הדברים הכי שכיחים שיש בכירורגיית ילדים. אני לא יודעת אפילו לספור כמה פעמים כל אחד מאיתנו ניתח תוספתן מודלק. ובסופו של יום, או בסופה של תורנות, אנחנו יושבים בישיבת הבוקר ומספרים מה היה בלילה. ״ביצענו כריתת תוספתן״, אנחנו אומרים, מוסיפים עוד כמה פרטים יבשים על מה שמצאנו בניתוח, ואז עוברים למטופל הבא. אבל יש כריתת תוספתן, ויש כריתת תוספתן. לפני כחודש וחצי הגיעה אלינו לשניידר אחת הילדות המתוקות ביותר שיצא לי להכיר. מלאכית קטנה ומתוקה, שהגיעה לבית החולים חולה מאוד, במצב כללי...

ב- 1993 ביים הבמאי אהרון סורקין סרט שבו כיכב אלק בולדווין כירורג מוכשר ושחצן. הסרט נקרא ״בכוונת זדון״ ולצידו של אלק בולדווין משחקת ניקול קידמן הצעירה, וזהו אחד הסרטים האהובים על בנותיי ועליי. כדי למנוע ספוילרים, אספר רק שבאיזשהו שלב בסרט נשאל אלק בולדויין, המשחק מנתח בשם ד״ר ג׳ד היל, האם יש לו תסביך אלוהים. התשובה שלו לכך היא אחד הנאומים הפנטסטיים בעיניי ועם זאת, המצמררים ביותר: ״האם יש לי תסביך אלוהים? יש לי תואר דוקטור לרפואה מהרווארד. אני מומחה מוסמך בכירורגיית לב-חזה ובכירורגיית טראומה....

חשבתי פעמים רבות מדוע מקצוע הרפואה כולל בתוכו את שבועת הרופא. מה יחודי במקצוע הזה ספציפית שמחייב, בתום הלימודים, להישבע שבועה עתיקה שעברה מספר גלגולים לאורך ההסטוריה ועדיין- נותרה בעינה. מעניין לחשוב על כך שמקצועות רבים מלמדים מיומנות, אבל רק מעטים מתחילים בשבועה. ובכל זאת, ככל שהשבועה הזו שנשבעים הרופאים היא אצילית, מיוחדת, נוגעת באספקטים חשובים- כגון לעמוד לצד מיטת החולה יומם וליל, לא להפלות בין מטופלים, וכן הלאה- היא עדיין חסרה בעיניי כמה וכמה אלמנטים חשובים שאותם ניסיתי לנסח עבור עצמי...