כשהייתי קטנה מאד אהבתי את מגילת אסתר. אהבתי את הקשר בין אסתר למרדכי, את הטוויסט בסוף, את התחושה שיש צדק. אבל יש דמויות במגילה שלא ממש התייחסתי אליהן, הן מושמות ללעג די מההתחלה.
על פי מגילת אסתר, ביום השביעי של המשתה שעורך אחשוורוש לאנשי העיר הוא שולח את הסריסים שלו להביא את ושתי אשתו כדי ״להראות לעמים והשרים את יופיה, כי טובת מראה היא״. ושתי מסרבת לבוא. אחשוורוש הפגוע מפרסם צו שמחייב אל כלל נשות הממלכה להקשיב לבעליהן, וצו נוסף שמחליף את ושתי כמלכה. לפי המגילה, היא נידונה להורג.
בתור ילדה, תמיד דמיינתי את ושתי כאישה רעה וחוצפנית. זה הנרטיב ששלט בבית הספר, ככה אפשר היה להצדיק את אסתר ואת סיפור המגילה ואת הבחירה שעשה אחשוורוש, אבל כשאני קוראת היום את התיאורים הקצרים אך המחרידים הקשורים בהתנהלות של מלך גאוותן שנשלט על ידי יועצים מיזוגניים, אני מבינה מי הגיבורה האמיתית בסיפור הזה. מי החליטה באומץ ובקור רוח, שעלול אף לעלות לה בחייה, לא להסכים לגחמותיו של מלך המעוניין להתהדר באשתו משל היתה בובה על חוט.
איכשהוא, יום האישה ופורים חלים די בסמיכות האחד לשני, ומעבר למחשבות שעולות בי תמיד על יום האישה, אני נזכרת איך בעבודה הקודמת שלי היה נהוג לצאת ליום כיף- ספא, הופעות וכאלה. אוטובוסים מלאים בנשים שחוגגות את יום האישה. וכבר אז הרגשתי שאנחנו מפספסות פה משהו מהותי. שהמשמעות האמיתית של יום כזה היא לשמוע ולחזק אחת את השניה. לשתף בפחדים ולשאוב מוטיבציה מההצלחות. להבין, במיוחד באווירה שמדירה נשים במחוזותינו, יותר ויותר, שאנחנו צריכות וצריכים נשים אמיצות סביבנו. כמו וושתי, שלמעשה היתה אחלה ממש ואם היא היתה חיה לפני מאה שנה היא בטח היתה נלחמת על זכות הצבעה לנשים.
לקראת חודש מרץ עומדים להתרחש שני אירועים מרגשים שאני שותפה להם:
האחד הוא תוכנית המנטורינג בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. כבר כמה שבועות, בעקבות פניה שקיבלתי, שאני בקשר אינטנסיבי עם החוג לבוגרי הפקולטה לרפואה, במטרה להרים יחד תוכנית חדשה לסטודנטים לרפואה, שבה יהיה ליווי אישי לסטודנטים לרפואה בשנתם האחרונה בפקולטה מצד רופא או רופאה שיהיו כמו חונך, אח או אחות גדולים. תוכנית שלא היתה קיימת עד עכשיו, ולא ברור איך לא, כי כשאנחנו מסיימים את לימודי הרפואה אנחנו חסרי אונים, חסרי הכוונה, ללא דמות שתגיד לנו מה עושים מכאן ואילך, איך זה עובד הקטע הזה של התמחות. של לשלב משפחה, מה זו תורנות, איך משיגים תקן. ואני מקווה שאנחנו אוטוטו יוצאים לדרך, עם המון כוונות טובות.
הפרויקט השני הוא למעשה שתי הזמנות שקיבלתי מחברות אהובות, הייטקיסטיות מוכשרות, לקראת יום האישה. או במילים של ענבל, החברה הכי וותיקה שלי שמכירה אותי מגיל ארבע, ״יעלצוק, נשמח לשמוע אותך ביום האישה שלנו בחברה״. אז הכנתי מצגת, קצת על החיים וקצת תובנות אישיות וכמה דברים שאני מנסה ליישם בדרך שלי- כמו תמיד לנסות לעשות את הכי טוב. ולבחור באומץ. ולא לוותר לחלומות.
Comentários