על אפנדיציטיס ונדנדה.

דלקת התוספתן היא אחד הדברים הכי שכיחים שיש בכירורגיית ילדים. אני לא יודעת אפילו לספור כמה פעמים כל אחד מאיתנו ניתח תוספתן מודלק. ובסופו של יום, או בסופה של תורנות, אנחנו יושבים בישיבת הבוקר ומספרים מה היה בלילה. ״ביצענו כריתת תוספתן״, אנחנו אומרים, מוסיפים עוד כמה פרטים יבשים על מה שמצאנו בניתוח, ואז עוברים למטופל הבא.

אבל יש כריתת תוספתן, ויש כריתת תוספתן.

לפני כחודש וחצי הגיעה אלינו לשניידר אחת הילדות המתוקות ביותר שיצא לי להכיר. מלאכית קטנה ומתוקה, שהגיעה לבית החולים חולה מאוד, במצב כללי קשה. חבריי וחברותיי במלר״ד שניידר אבחנו במהירות שמדובר בדלקת תוספתן קשה, והקטנטונת נלקחה לחדר הניתוח.

ושם ביצענו כריתת תוספתן.

רק שהמשפט הקטן הזה לא באמת מספר את הסיפור. הוא לא מספר על בטן שהייתה מלאה במוגלה, על דלקת קשה שהתפשטה בכל חלל הבטן, ועל ילדה קטנה שבמהלך הניתוח מצבה הידרדר, לחץ הדם שלה ירד והיא נכנסה לשוק ספטי. הוא לא מספר על חבריי המרדימים, שטיפלו בה במסירות לאורך כל הניתוח ולא עזבו אותה עד שניתן היה להעביר אותה בבטחה לטיפול נמרץ.

והוא בוודאי לא מספר על השבוע שאחר כך- שבוע שלם שבו הילדה המתוקה הזו הייתה מאושפזת בטיפול נמרץ, מורדמת ומונשמת, עד שלאט לאט הצליחה להתאושש ולעבור אלינו למחלקה הכירורגית. וגם שם עוד לא תמו תלאותיה- היא היתה מאושפזת למשך חודש. היה לה חום גבוה, מדדי דלקת שלא מיהרו לרדת, עייפות גדולה וחולשה ועדות לכך שהתהליך הדלקתי עדיין לא לגמרי מאחוריה, אבל יום אחרי יום, קצת בכל פעם, היא התחילה לחזור אלינו. היא התחילה ללכת, החום ירד, מדדי הדלקת ירדו, החיוך חזר, ובסופו של דבר הגיע היום הנכסף והיא שוחררה הביתה.

לפני כמה ימים קיבלתי מאמא שלה תמונה- הילדה הקטנה יושבת בגינה על הנדנדה, מחייכת ומתנדנדת.

״זו הפעם הראשונה מזה חודש וחצי שהיא מתנדנדת על הנדנדה שלה״, אמא שלה כתבה לי.

והסתכלתי על התמונה הזאת וחייכתי גם אני עם דמעות, ונזכרתי איך באותו בוקר, אחרי הניתוח, ישבתי בישיבת הבוקר וסיפרתי שביצענו כריתת תוספתן.

וזה היה נכון, כמובן, אבל האמת הייתה הרבה יותר גדולה מזה.

כי פעם בכמה זמן, מתוך מאות הילדים שאנחנו פוגשים עם אותה אבחנה שכיחה וכל כך מוכרת, מגיע ילד שדלקת התוספתן מסכנת באמת את חייו. וברגעים האלה אנחנו נזכרים שמה שאנחנו עושים הוא הרבה יותר מלהוציא תוספתן מודלק.

אנחנו, כולנו יחד - אנשי המלר״ד, המרדימים, אנשי טיפול נמרץ, האחיות והאחים, הפיזיותרפיסטים, הדיאטניות, אנשי מחלות זיהומיות והרופאים והרופאות במחלקה- עוזרים לילדה קטנה לעבור דרך ארוכה מאוד, עד שהיא חוזרת הביתה.

אז כן, באותו לילה ביצענו כריתת תוספתן, אבל לפני כמה ימים היא חזרה להתנדנד.

ובעיניי, זה הסיפור האמיתי.