Optimism

מי שמכיר את המסעדה מאנטה ריי בתל אביב יודע שהסלוגן שלה הוא אופטימיות ללא תקנה.

מה זו אופטימיות ללא תקנה? יש אופטימיות עם תקנה?

כשהייתי קטנה קראתי את הספר פוליאנה. סיפור לא פשוט על ילדה קטנה ויתומה מאב ומאם, שמגיעה להתגורר אצל דודה פולי, אישה קשוחה וזעפנית.

היא מספרת לה על משחק השמחה. בקצרה, זה משחק שהתחיל כשפוליאנה קיבלה לחג המולד בטעות קביים ולא בובה, והיא בכתה מאוד- איזו מין מתנה זה קביים?

אבא שלה, שעדיין היה בחיים, ניסה לשמח אותה והמציא את משחק השמחה- שמחייב אותה למצוא מה משמח בכל דבר. והיא חשבה וחשבה והגיעה למסקנה שמה שמשמח בזה שהיא קיבלה בטעות קביים ליום ההולדת,

זה שהיא לא צריכה אותם בכלל.

ומשם, המוטיב הזה של משחק השמחה הלך ותפס תאוצה בחיי פוליאנה, בחיים של דודה פולי ובחיי כל האנשים בעיירה. ופוליאנה הפכה לשם נרדף ליכולת שלנו למצוא טוב בכל מה שקורה לנו.

וכשקשה לי, או כשיש רגעים שאני לא מוצאת שום קרן אור, אני חושבת על פוליאנה ועל מה היא היתה אומרת, ואיך אפשר לנצח במשחק הזה של החיים. איך אפשר להיות עם אופטימיות חסרת תקנה.

וחשבתי על זה, שלא תמיד אנחנו מקבלים כל מה שאנחנו רוצים, ויש באמפרים בדרך. ובאחד הבאמפרים ישר חשבתי לעצמי על הקביים שפוליאנה קיבלה, ואיך הופכים הפסד לניצחון, וחצי כוס ריקה לחצי כוס מלאה.

ואמנם זה נכון שכל הקלישאות במקרים שבהם אנחנו לא מקבלים מה שאנחנו רוצים נאמרות- מילים כמו, עדיף ככה, ו- זה יצא רק לטובה, ו-הכל יסתדר בהמשך.

אבל קלישאות הופכות להיות כאלה בעיקר כי הן נכונות. ופוליאנה היא הילדה האופטימית חסרת התקנה הכי מפורסמת שיש, כי היא נתנה אחלה גישה לחיים האלו. הלוואי ותמיד נצליח לשחק את משחק השמחה.

זה המשחק היחיד שלא מפסידים בו אף פעם.