סבא של יוני

לפני כמה שבועות כתבה לי חברה טובה לעבודה על סבא שלה האהוב, בן ה- 96. אלמן טרי.

לדבריה- ״סבא הוא פלמ״חניק קשוח, האיש הכי מיוחד שאני מכירה, דור תש״ח״. עוד היא סיפרה לי שסבא שלה הוא איש של דקויות, פרטים, וביקורת על עצמו ועל אחרים, ולאחר מות אשתו האהובה וכדרך למלא את החלל שנותר- היא חשבה לקנות לו כמה ספרים. לדבריו הספרים ״לא היו מאוד מוצלחים״, והיא- נכדתו- ניסתה לחשוב מה הוא כן יאהב, והתייעצה גם איתי. אבל גם לי לא היו רעיונות מספיק מיוחדים לאיש המיוחד שהוא היה נשמע מבעד לתיאוריה.

ולפני יומיים, פתאום, היא כתבה לי ווטסאפ ארוך ומרגש. אני מעתיקה את מילותיה -

״רציתי לשתף כי מפה לשם בסוף נתתי לסבא שלי דווקא את ״עשרים ושש״, ו- וואו, תקשיבי.. לא ציפיתי לזה בכלל… חשבתי ״או שהוא יקטול אותו כ״כתוב כרב מכר״, הגדרה שתחתיה הוא נוהג לאחרונה לתייק הרבה ספרים וממנו זו לא בדיוק מחמאה, או שהוא ימלמל משהו כי לא נעים לו ממני.. אבל לשמחתי הוא נשאר נאמן לעצמו וניתח אותו ברצינות וביסודיות המאפיינת אותו כל כך. תחילה במפגש קצר כשברקע ארבעה ילדים עד גיל שמונה שלא מפסיקים לקפוץ ולפזז סביבנו, הוא הספיק לומר לי- ״תשמעי, הוא לא קל לקריאה.. אבל הוא מעניין..״ ועכשיו, בשיחה שקטה בארבע עיניים ושקט באוזניים הוא פירט יותר. הרבה יותר. הוא צחק שהוא כבר נהיה מומחה ב״ניתוחי בטן של סבתות״ בזכותך ושיש לך יכולת מרשימה לתאר לפרטי פרטים מידע שלא ברור מאליו שהקורא שאינו איש רפואה יתחבר או בכלל יבין את משמעותם ותרומתם לעלילת הסיפור, כך שיהיה נגיש לכל. הוא אמר עוד כל מיני ביטויי התפעלות מובקים, מצטערת עכשיו שלא הקלטתי את השיחה. אבל הכי חשוב שבסוף הוא אמר- ״הוא כתוב טוב. היא כותבת יפה״. בקיצור- הוא כנראה המעריץ המבוגר ביותר שלך״.

כשקראתי את ההודעה הזו של חברה שלי מיד כתבתי לה כמה התרגשתי לקרוא אותה. עוד כתבתי, שיש שתי סבתות- בערך בגילו, שגם הן קראו את הספר ונגעו לי בלב באופן בלתי רגיל. אבל מה שלא סיפרתי לה, זה שהיו לי דמעות של התרגשות. ניסיתי להבין עם עצמי למה זה כל כך ריגש אותי. עברו שנתיים בדיוק מאז היציאה לאור- לפני שבוע קיבלתי את התמלוגים השנתיים מהמו״ל- אלפי עותקים שנמכרו עד כה, עשרות מכירות בכל חודש של הספר בגרסתו האנגלית באמזון, ודור שלם של סטודנטים לרפואה ששמעו על הספר ומעבירים אותו אחד לשני, והנה- המחשבה שבתוך כל אלו יש מישהו שבנה את הארץ הזו, איש יחיד ומיוחד, שהיה יכול להיות סבא שלי, שקרא את מילותיי והתרגש ואהב.

ולא יכולתי שלא לחשוב על הסבים וסבתות שלי- סבא שי וסבתא רחל, סבא יצחק וסבתא קטיה- שהלכו מן העולם, ולדמיין אותם, גם הם שקועים בקריאה, ולספר להם מה הספקתי לעשות בתורנות, ו״אתם חייבים לשמוע על הניתוח שהיה לי,״ ולחבק אותם שוב עוד פעם אחת, חיבוק של נכדה, ו...להתגעגע אליהם מאוד.

יוני- אוהבת אותך ואת סבא. נגעתם לי בלב עמוק.