וולנטיין וחורים שחורים.

1. ⁠לפני שבוע בדיוק אני וגדי עלינו את המצדה. השמיים היו כחולים והשמש היתה קרה מעלינו, והסוללה המפורסמת שעליה טיפסנו סיפרה את הסיפור של המצור המפורסם. השיחה שלנו נסבה לא על המצור ולא על ההתאבדות ההמונית, אלא דווקא על חייל רומאי עלום שם, שמקבל משימה - להגיע לסוף העולם, למדינה שאינה מדינתו, ולהילחם מול עם שאיננו מכיר. וכך הוא מגיע- בדרך הים, ביבשה, ונפרד- ככל הנראה לנצח- מאהובתו, מילדיו, ומכלה את שנותיו בארץ יהודה, במדבר אינסופי- כגודל הגעגוע שלו למשפחתו.

2.⁠ ⁠שעות אחדות לאחר מכן, כשהיינו בדרך חזרה, צפינו בהתרגשות מהולה בעצב רב בחזרתם של החטופים- חלקם אל בשורת איוב. חשבתי על הבדידות הזו- הבלתי נתפסת, במשך 491 ימים, כשהדבר היחיד שמחזיק אותך זו התקווה להיפגש עם אהוביך.

3.⁠ ⁠בעיתון הארץ יש כתבה מעניינת על חורים שחורים. אני לא הבנתי ממנה הרבה, עליי להודות, אבל בגדול- הרעיון שהועלה בזמנו על ידי איינשטיין ושהוא בעצמו סירב לקבלו- היה שלפי המשוואות של תורת היחסות הכללית - מסה יכולה להיות מרוכזת כל כך עד שהיא בולעת את כל האור סביבה. אפילו הזמן בה עוצר מלכת. ההשערה הרווחת היא שברחבי היקום יש טריליוני חורים שחורים.

4.⁠ ⁠חשבתי על החטופים ועל זה שהימים האלו במנהרות בלעו את כל האור, וגם את הזמן, ועל החיים שלנו פה וכמה עוד נוכל לחכות עד שהחור השחור הזה שבלע אותם יתפוגג מעצמו. כששוחחתי עם גדי על אותו חייל רומאי ישבנו שנינו על המצדה, ואמרתי לו שההר הזה היה פה לפנינו וימשיך אחרינו, מי יודע לכמה שנים. והוא הנהן ואמר, כן, אבל אני מאמין שכדור הארץ לא יהיה פה בסופו של דבר. אבל עד אז, חשבתי לעצמי, אנחנו כאן.

5.⁠ ⁠בקניונים יש מלא מתנות לוולנטיינס. קצת בדקתי - לא ברור בדיוק על שם מי בדיוק היום הזה- יש מסתבר שלושה מועמדים פוטנציאליים, אבל המפורסם בהם הוא וולנטיין הקדוש שהחליט לחתן בסתר זוג חיילים והוצא להורג בתקופת שלטון הקיסרות הרומאית. השתעשעתי במחשבה- אולי אותו וולנטיין חיתן את החייל הרומאי שנדד אחר כך לארצנו, ומה זה אומר על בדידות, ותקווה, והתפקיד של האהבה בכל הדבר הזה שנקרא החיים שלנו. אבל כל עוד אנחנו כאן, ננסה להחזיק בה. אני מאמינה שהיא הדבר היחיד שיכול לנצח חור שחור. יום אהבה שמח.