הצלחה

מהי הצלחה? 

לאחרונה נתקלתי בהגדרה של וולדו אמרסון למונח הצלחה. 

״לצחוק לעיתים קרובות והרבה, לזכות בכבוד מצד אנשים חכמים ובחיבת ילדים, לזכות בהערכתם של מבקרים ישרים ולשאת את בגידתם של חברים מזויפים. להעריך יופי, למצוא את המיטב באחרים, להותיר את העולם מעט טוב יותר- אם על ידי ילד בריא, פיסת גינה או מצב חברתי משופר. לדעת שאפילו חייו של אדם אחד נעשו לקלים יותר מפני שחיית. זו משמעותה של הצלחה״. 

ואני יודעת שיש המון הגדרות למושג הזה של מהי הצלחה, אבל איכשהוא בקומבינציה הזו של כמה משפטים של אמרסון הצלחתי להתרגש ממש. 

חשבתי על זה שאולי התרגשתי מזה ספציפית כעת, כי ממש עכשיו יצא לי לטפל במקרה בשני ילדים חולים ממש, שניהם הגיעו לבית החולים עם כאבי בטן, שניהם כמעט קרסו מול העיניים - האחד פיתח שוק ספטי, השני בקושי הצליח לשכב על שולחן הניתוחים מרוב כאבים. אצל שניהם הבטן היתה מלאה מוגלה בכמות מזעזעת- כזו שגורמת לך לחשוב כמה הם סבלו. 

האחד החלים והלך הביתה, המשפחה הביאה לי היום את אחד המכתבים המרגשים שקיבלתי. השני עדיין מאושפז ובדרך להחלמה- אתמול הוא חיבק אותי חזק כשהוצאתי לו את הזונדה, ומעיניו ירדו דמעות של תודה, ואני הלכתי הצידה, כדי שלא יראה אותי-  ופרצתי בבכי של התרגשות. 

חשבתי על הימים שהעברתי במשרד האוצר, על מושג ההצלחה שלי אז- המחשבה הזו שאם אעביר את התקנות בכנסת אז זו תהיה הצלחה גדולה למשל. או שאם יציעו לי הצעה נדיבה בבית השקעות זה יהיה ממש קידום משמעותי.

נזכרתי בעולם המושגים שאפיין את יעל של פעם- הצלחה שהיא בבואה של חליפות עסקים ותחושה שאני משנה את העולם ומקבלת החלטות כלכליות משמעותיות. ויתכן שכל המושגים שלי אז תקפים להגדרה הזו של אמרסון- בכך שדאגתי למצב חברתי משופר למשל. אבל קשה לי שלא לחשוב שאמרסון בעצם חשב כמוני, שאולי הכי מספיק להשאיר את העולם הזה מעט טוב יותר על ידי ילד בריא. ולעשות את החיים של אמא אחת קלים יותר כי חייתי. גם אם הלילות קשים, הדאגות אוכלות, הלב כואב- מהחשש, מהדפיקות, מהפחד להיכשל. זו לא רק משמעותה של הצלחה, זה הטעם לחיים עצמם.