אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. 

האמת, לא תמיד הבנתי את הביטוי הזה לעומק. המקור שלו הוא באנגלית, הרעיון הכללי הוא שתוכנית טובה מצליחה רק אם שמים לב גם לפרטים הקטנים ולא רק לתמונה הכוללת, אבל בעיניי הביטוי הזה הוא בכלל על משהו אחר. 

ברפואה, ובכירורגיה בכלל, יש המון הירואיקה. אתה חי בתחושה שאתה עוסק במשהו שגדול על הכל, החייאה, הצלת חיים, ניתוח, טיפול נמרץ. דימום. מי בכלל מדבר על הדברים הקטנים האלה, הם אפורים, בשוליים, האבק שנמצא בצידי הדרך כשאנחנו מורידים את חלוק חדר הניתוח. את מי זה מעניין כמה זמן ההורים מחכים בחוץ לשמוע מה היה, עוד מעט נצא אליהם, קצת סבלנות. או הסבתא שמחכה לביקור רופא ונמצאת בהמתנה מיובשת, או את האמא שלא יודעת אם צריך טופס שבע עשרה או לא ומתרוצצת בין מליון אישורים. אנחנו חיים בעולם רפואי עמוס, עמוס לעייפה, אז אנחנו בעיקר מנסים לתפעל טוב את הדברים הגדולים, מתוך מחשבה שזו רפואה טובה דיה. 

הפעם הראשונה ששמתי לב, ממש מקרוב, לפרטים הקטנים, היתה כשיצאתי לראשונה מחדר ניתוח. זה תמיד ריטואל שחוזר על עצמו- משפחה במתח בחוץ, מחפשת כל שביב מידע בפנים שלך, בהבעות, קשה לי בעצמי לפעמים להכיל את זה. אז עשיתי לי מנהג, אני כמעט תמיד מורידה את המסיכה וישר מחייכת, אלא אם יש לי בשורות רעות. עם הזמן גיליתי כמה שהפרט הקטן הזה עושה את ההבדל, כמה מהר המשפחה שמולי חוזרת לנשום שוב. הפעם השניה ששמתי לב לחשיבות הזו של הפרטים הקטנים, היתה כשנתתי את הנייד שלי לאמא של מטופל, ואת תחושת ההקלה שלה כשהייתי שם, זמינה, אפילו לשיחה הכי שולית שיש. עם הזמן, גם כאן, גיליתי כמה הבדל זה עושה, הזמינות הרפואית הזו, וכמה זה תורם לתהליך הריפוי. כל פעם מתווספים לי פרטים קטנים שמרכיבים משהו שהוא גדול יותר מהכול, גדול מהבעיה שלשמה התכנסנו, משהו שמגדיר מחדש מה רופא אמור להיות, איזו סוג אנושיות הוא צריך לסגל לעצמו, ולמה. 

היום קראו לי ליעוץ על נערה מדהימה שמאושפזת פה הרבה מאוד זמן, שכבר רוצה לראות את הסוף של מדורי הגיהינום שעברו עליה אבל זה עוד לא שם. אני מגיעה ורואה אותה עם זונדה שהוכנסה לה, כאובה וסובלת, מרגישה נחנקת מהצנרת הזו, משתנקת ובוכה. והלב שלי לא נותן לי להשאיר אותה ככה. אני מקבלת אישור להוציא לה את הזונדה הזו, ויש לה דמעות של אושר, וזה נראה אולי למתבונן מהצד כמו הדבר הכי קטן בעולם. אז למה שהיא לא תישאר עם הזונדה עד מחר?.  

כי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. בדיוק ברגע הזה של החמלה כשאתה באמת רואה מישהו אחר, חי אותו, נושם אותו. ואם לא נראה את הפרטים הקטנים.. כאילו לא עשינו דבר.